על מערכות יחסים ותקשורת פתוחה

דמיינו את הילדים שלכם בעוד 20 שנה- דמיינו איך הם נראים, מה סגנון הלבוש שלהם, הריח שלהם, התספורת שלהם, דמיינו את הצחוק להם, דמיינו את החיוך שלהם, הקול שלהם.

ועכשיו דמיינו שהם בטיול אחרי הצבא, אי שם בברזיל או בדרמסלה, יושבים עם חברים באיזה גסט האוס וכל אחד מספר למה הוא מתגעגע בבית- האם הם מתגעגעים לאוכל? לריח של הכביסה? לארוחות המשפחתיות? לחדר שלהם? לשבת על הספא בסלון? לחברים שלהם?

וכל אחד גם מספר על אמא/אבא שלו, עלייך, דמיינו מה הוא אומר עלייך.....

מה שכרגע דמיינתם, מערכת היחסים בניכם - זאת צריכה להיות המטרה שלך!

חלק מהתפקיד ההורי שלנו הוא לתווך לילדים שלנו את המציאות המורכבת ולהכין אותם לחיים. ההשפעה שלנו כהורים תהיה רבה יותר ככל שהיחסים יהיו טובים יותר וככל שהתקשורת תהיה פתוחה יותר.

אז כמו בכל מטרה שאנחנו מציבים בחיים (אם זה בעבודה, במציאת זוגיות, בספורט), זה דורש עבודה, כלים, זה תהליך, וכמו כל תהליך יש עליות יש ירידות יש אתגרים אבל אם נגיע לזה מוכנים, עם הבנה שיש אתגרים אבל גם עם מספיק כלים להתמודד איתן, הסיכוי להשיג את אותה המטרה גדול יותר, כי האנרגיות שנשקיע, יהיו במטרה ולא בכמה קשה לנו .

אז יש לנו מטרה ואנחנו מודעים שיש אתגרים בדרך, אז ניגש לכלים שאני חושבת הכי חשובים בבניית מערכת יחסים עם הילדים שלנו ובכלל, מערכת יחסים טובה עם תקשורת פתוחה:

1.תיאום ציפיות –

תחשבו רגע על עצמכם- הגעתם למשרד, הסתכלתם ביומן על הלו"ז, רשמתם משימות להיום, התארגנתם על היום שלכם עם הילדים בהתאם ללו"ז והתחלתם את היום..... זה מייצר תחושה של שליטה, רוגע, שקט. פתאום התקשרו אליכם מהגן שהילד חולה וצריך לקחת אותו ...... השליטה והביטחון באותו הרגע נזרקו לפח ופתאום יש חוסר שליטה, אנחנו מוטרדים איך נספיק כל מה שתכננו.

עכשיו תחשבו רגע על הילדים שלכם-

אספתם אותם מהגן והלכתם לגינה- עברה שעה והחלטתם שהולכים הביתה. הילד שלכם היה באמצע משחק עם חבר ופתאום הגיע התור שלו במשחק ואמרתם לו שהולכים הביתה. ואז מתחילה חגיגה של אני לא רוצה ללכת הביתה, בכי וכו'. אם רק הוא היה יודע מתי הולכים הביתה על ידי הכנה מראש לפני שנכנסנו לגינה או אפילו של כמה דק' לפני (אפשר להשתמש בכלים כמו טיימר למשל או בסיום שיר-שניים שהוא יבחר), הוא היה יכול להתארגן, להתכונן, אולי להקדים את התור שלו במשחק.

שאני עושה תיאום ציפיות והכנה למה הולך לקרות, אני גם מייצרת תחושת ביטחון ובכך מורידה את סף החרדה. המסר שאני מעבירה הוא- "אני מכבדת אותך".

2. פרשנות-

כל אחד ואחת מאתנו חווים או מפרשים אירוע שקרה או שיחה שהייתה בדרך אחרת.

למשל- היה לנו יום נישואים ובעלי שכח אותו.

אז יכול להיות שאני אפרש את זה בכך שהוא לא רואה אותי, לא חושב עליי מספיק, לא אוהב אותי מספיק ואני איעלב מאוד ויעשה סצנות של החיים.

בעלי בכלל יפרש את זה בכך שהוא עמוס מאוד בעבודה והוא פשוט שכח ולא עומד מאחורי זה כלום .

מבחינתו התגובה לא פרופורציונאלית. אבל זה מה שאני מרגישה כרגע, זאת האמת שלי ו אי אפשר להתווכח על זה, ולכן כמה שהבעל יכול להתבאס על אותה תגובה הוא גם יכול שניה רגע לנסות להבין ולתת מקום לאותם רגשות כדי שאותה אישה תרגיש שעכשיו הוא רואה אותה. אח"כ בלילה שישבו על כוס יין וכולם יהיו רגועים, אפשר יהיה לדבר-תקשורת פתוחה.

אז אם נגיד כרגע ביקשתי מהילד שלי ללכת להתקלח אבל הוא רואה טלוויזיה ולא מגיב ואני מתחילה לכעוס שהוא לא מקשיב לי ואז אני באה וסוגרת את הטלוויזיה – אני מפרשת את האירוע בכך שהוא לא מקשיב לי ומזלזל בי, הוא מפרש את האירוע בכך שאמא סגרה לו את הטלוויזיה באמצע פרק ולא התחשבה בו ואז הכעס והעצבים מתחילים להיכנס לפעולה.

נסו להבין איך הם מפרשים את אותה הסיטואציה, מה החוויה שלהם, מה הקושי שלהם. שתבינו אותם תוכלו לגייס יותר אמפתיה ולהגיב בצורה שהמסר שהם יקבלו- " אני רואה אותך ואתה יכול לשתף אותי בכל תחושה לא טובה שאתה מרגיש".

3.הקשבה ואמפתיות –

שאלה- אתם עייפים מאוד, עמוסים מאוד, עצבנו אתכם בעבודה, הילדים שיגעו אתכם. אז אתם פונים לבן /בת זוג שלכן ומשתפים – מה הייתם רוצים לשמוע מהם כתגובה?

הרי אתם לא מחפשים פתרון, אין באמת פתרון כי זה המצב כרגע, אתם פשוט רוצים שמישהו יקשיב לכם, יבין את הקושי שלכם או אפילו לא את הקושי עצמו אלא פשוט יבין שאתם בקושי.

זה בדיוק מה שהילדים שלנו צריכים – שנקשיב להם שקשה להם כרגע ובגלל שהם לא יודעים תמיד לתמלל את מה שהם מרגישים או את מה שעובר עליהם הם מתנהגים בצורה שלרוב מעצבת אותנו מאוד ולכן התגובה שלנו תהיה תגובה מלאה בכעס. ילדים לא עושים דווקא כי רוצים לעצבן אותנו, זאת הדרך שלהם להעביר לנו מסר שהם צריכים אותנו דווקא עכשיו. אז גם אם לא הצלחתם להבין מה הקושי, תראו להם שאתם מבינים שהם בקושי.

רדו לגובה העיניים שלהם, הסתכלו להם בתוך העיניים, תראו להם אמפתיה ותגישו להם שאתם מבינים שמשהו מפריע להם, משהו לא טוב, לא נעים עובר עליהם ושאתם פה אם הם צריכים אתכם. בדרך זו, סף החרדה יורד. המסר הוא -"יש לי על מי לסמוך, הם שם בשבילי והם מבינים אותי".

4.תנו להם להתמודד! תגנו עליהם בכך שתלמדו אותם להתמודד.

קשה לנו לראות אותם בוכים, זה מתסכל, זה גם מלחיץ שאני לא מבינה מה הבעיה, שאני לא מצליחה לעזור לו. יש לנו צורך פנימי מאוד גדול למנוע מהם כאב וקושי וזה הגיוני הם הילדים שלנו ואנחנו נגן עליהם.

שאני מנסה למנוע מהם תסכול או קושי אני לוקחת מהם את ההזדמנות להתמודד לבד, הזדמנות ללמוד איך להירגע, איך להתמודד עם תסכול, הזדמנות להתפתח, הזדמנות לחוות הצלחות ולבנות את הביטחון העצמי שלהם.

תגנו עליהם בכך שתלמדו אותם להתמודד. הבית הוא מגרש האימונים שלהם, המגרש עם המזרונים, כשיצאו החוצה המגרש עם אספלט. המסר - "אני סומכת עלייך שאת יכול, שתצליח".

5.עידוד-

עידוד הוא בעצם כל מה שמעלה את ערך האדם בעיני עצמו וגורם לו להרגיש שהוא יכול, שהוא מסוגל.

המטרה שלנו כשאנחנו מעודדים היא להעצים את הילדים שלנו שידעו איזה יכולות יש להם.

ילדים שמקבלים עידוד נכון לא יפסיקו להתאמץ שהם יתקלו בקשיים. כי כשאנחנו מעודדים אנחנו מעבירים מסר של – "אתה יכול, יש לך כוחות ויכולות ואתה יכול להתמודד עם כל דבר".