בעיניים שלהם

אין יום שעובר בו אנחנו לא מתווכחים עם הילדים שלנו, מתחננים או מגיעים לטונים לא נעימים.

אנחנו לא מצליחים להבין למה הם מתנהגים ככה-

למה הם לא מקשיבים לנו.

למה הם עושים בדיוק ההפך.

למה הם משתטחים על הרצפה.

למה הם מתעלמים.

למה הם בורחים.

למה הם צועקים עלינו.

למה הם לא עושים מה שאנחנו אומרים להם.

זה מתיש ומתסכל ולא פעם אנחנו מרגישים רגשות אשם על התגובה שלנו.

אולי אם נצליח להבין למה הם מתנהגים ככה נדע להגיב בהתאם ולא מתוך המקום המיואש, המתוסכל והכועס.

ננסה להבין את הבסיס :

הצורך הבסיסי של כל בן אדם הוא להרגיש שייך.

להרגיש שמתייחסים אליו ולצרכים שלו.

להרגיש בעל ערך, שווה ערך, שמכבדים אותו.

להרגיש שהוא גודל וצומח.

להרגיש בעל משמעות.

להרגיש תורם ומועיל.

תחשבו על מקום העבודה שלכם.

תחשבו שהייתם עובדים כמה שנים במקום שאתם לא ממש מצליחים להתחבר לשאר העובדים, שלא כל כך מעריכים אתכם, שאתם לא מרגישים שאתם מתפתחים שם או שיש לכם איזשהו משמעות.

הרי הייתם רוצים לברוח משם, למצוא עבודה אחרת.

לילדים שלנו אין לאן לברוח.

התפקיד שלנו הוא לעשות הכל על מנת שירגישו שייכים, שירגישו שטוב להם, שרואים אותם, מעריכים אותם, מכבדים אותם, שהם שווי ערך ושהם משמעותיים.

הילדים שלנו לא באו לעולם כדי לעשות לנו דווקא, והם גם לא יושבים כל בוקר ומתכננים איך לעצבן את אמא ואבא. ילדים עושים מה שהם עושים כי הם חושבים על עצמם ועל הצרכים שלהם.

לא תמיד אנחנו מצליחים להבין אותם והם לא מספיק מפותחים כדי לתמלל את מה שמרגישים או בכלל כדי להבין בעצמם מה צריכים ואז יש התנגשות.

חלק מהתפקיד ההורי הוא לנסות להבין מה כל כך מפריע לילד שלי ומה כואב לו שגורם לו להתנהג ככה.

בפעם הבאה שאתם מגיבים עצרו רגע, קחו נשימה עמוקה ונסו להבין מה כרגע עובר על הילד/ה שלכם.